החלטה בתיק ת"א 15378-04-12

1. לפני בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של  המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2. התובע, יליד 1949, נפגע בתאונת דרכים ביום 18.9.2010. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות זמנית כמפורט בדו"ח הועדה מיום 2.2.11. בהמשך קבעה הועדה הרפואית של המל"ל (להלן: "הוועדה מדרג ראשון") ביום  2.8.11 , כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין שבר בחוליה ללא הגבלה בתנועה. על החלטה זו הגיש התובע ערר. הוועדה הרפואית לעררים (להלן: "ועדת הערר") קיבלה את הערר ביום 3.10.2011, והעריכה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני ו- 5% בגין שבר בחוליה. סה"כ הוערכה נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 14.5%.

3.  הנתבעת טוענת כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטת ועדת הערר המצדיקים היענות לבקשה זו.  לטענתה, לא עמדו בפני ועדת הערר מלוא המסמכים הרפואיים, בהם תיעוד רפואי מעברו של התובע, לרבות ממצאיו הרפואיים מתאונה קודמת בה נפגע  בשנת 2000. עוד היא טוענת כי ועדת הערר לא בחנה את שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הנדונה לנכותו הרפואית של התובע וכי היא לא נימקה את הפער בין קביעתה לפיה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מגבלה בתנועות הגב, לקביעת הוועדה מדרג ראשון מיום 2.8.11 לפיה אין כל מגבלת תנועה. 

4. סמכותו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור מעוגנת בסעיף 6ב וזו לשונו:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

5. הלכה היא, כי היתר להביא ראיות לסתור יינתן רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. כדוגמא לנסיבות אלה, יכול לשמש מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנבדק, או כאשר נפל פגם מהותי בהחלטת ועדת המל"ל דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77). מקרה נוסף הוא, כאשר מתברר כי לא היו לפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הנוגעות למצבו של הנפגע קודם לתאונה או לאחריה, אשר עשויות היו לשנות את התוצאה (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דין   הבקשה להידחות.

6. עיון בפרוטוקול ועדת הערר מלמד, כי הועדה ערכה לתובע בדיקות בהם נמצא כי לתובע יש הגבלות בתנועת עמוד השדרה המותני (ראו סעיף 21 לדוח ועדת הערר). עוד עולה מעיון בפרוטוקול ועדת הערר, כי  עמדו בפניה, כל המסמכים הרלוונטיים לקביעת נכותו של התובע, לרבות נתונים בדבר מצבו הרפואי עובר לתאונה. כך ניתן לראות, בסעיף 12 לפרוטוקול שכותרתו "מסמכים וחוות דעת שעמדו בפני הוועדה" צוין כי בפני הוועדה עמדו דוחות הוועדה הרפואית מדרג ראשון וצרופותיה, שכללו בין היתר את כרטיסו הרפואי של התובע. כמו-כן, בפרק "ממצאים ונימוקים" לפרוטוקול זה מתייחסת ועדת הערר באופן פרטני למספר בדיקות שהגיש התובע לוועדה הרפואית מדרג ראשון ביניהן, בדיקתC.T  עמו"ש מתני מיום 2.12.10 ובדיקת מיפוי עצמות מיום 11.11.10.

לעניין עברו הרפואי של התובע, מפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 2.2.11 עולה, כי התובע לא העלים מעיני הוועדה מדרג ראשון את עברו הרפואי שכן ציין בפניה: "הייתה לי בעיה בעבר בגב, אך כנראה מהנפילה הכאב התפשט...". זאת ועוד, "בפרק "סיכום ומסקנות" ציינה הוועדה כי מצבו של התובע "לאחר פגיעת גב תחתון עבר ברור". בפרוטוקול ועדת הערר מיום 3.10.2012 נמצאה התייחסות מפורשת לעברו הרפואי של התובע: "הוועדה עיינה בתיקו הרפואי מקופ"ח, ולא מצאה עבר רפואי בגין הגבלה התנועות הגב התחתון".  

נוכח האמור, אין לקבוע כי בפני ועדת הערר לא עמד מידע מהותי בנוגע למצבו של התובע, שלו היה עומד בפניה היה עשוי להביא לתוצאות שונות. אשר על כן, דין טענה זו להידחות.

7. הלכה היא, כי פער בין קביעת הוועדה הרפואית הראשונה לקביעת ועדת הערר, ויהיה זה אף פער ניכר, אינו משמש טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור. עם זאת, יש בפער קיצוני כדי לחדד את מידת הביקורת המופעלת כלפי הקביעה שעל פי דין (א ריבלין, תאונת דרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית, עמ' 777). 

בהתאם לאמור בפרק "סיכום ומסקנות" לפרוטוקול ועדת הערר מיום 3.10.2011, נראה כי ועדת הערר החליטה לשנות את קביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון לאחר שבחנה בשנית את דוחות הוועדה וכל החומר שצורף להם, לרבות תיקו הרפואי של התובע וכן ערכה לו בדיקה שהניבה ממצאים רפואיים בנוגע להגבלות בתנועת עמוד השדרה. לאור זאת, נראה כי הוועדה נימקה במידה מספקת את הפער בין קביעתה לקביעת הוועדה מדרג ראשון, ולא הוכח כי נפל פגם כלשהו בפעולותיה.

8. נוכח הדברים האמורים, אני דוחה את בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בגין בקשה זו בסך כולל של 1,500 ש"ח.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: